הזכוכית היא זו שהופכת את חדר השמש למקום מיוחד – וזו גם הסיבה שהמקום הופך למעין מקרר ברגע שהאוויר נהיה קר. תנורים רגילים מחממים את האוויר, והחום יוצא החוצה דרך הזכוכית. אפשר להרגיש את הקור, המערכת לא מצליחה לשמור על טמפרטורה יציבה, והנוחות נעלמת. תנורי אינפרא-אדום פועלים בצורה שונה: הם מחממים קודם כל את האנשים ואת המשטחים, כך שהחדר נשאר חם גם כשיש קירות זכוכית גדולים.
מה באמת חשוב, מבחינה טכנית תנורי אינפרא-אדום לשימוש ביתי פועלים על בסיס חום קרינתי, ולא על בסיס חום שנוצר כתוצאה מחילוף אוויר. בדרך כלל משתמשים ברכיבי פיבר פחמן או צינורות קוורץ כדי לייצר חום באמצעות גלי אינפרא-אדום – ניתן להרגיש את החום תוך שניות. ההספק מודד בוואטים: מודל בהספק 1500 וואט מספיק לחדר שמש רגיל, ומודל בהספק 2000 וואט מתאים לחללים גדולים יותר. יש לחבר את התנור לשקע רגיל, לווסת את הטמפרטורה באמצעות התרמוסטט המובנה – כך ניתן להשיג טמפרטורה יציבה. יש גם הגנה מפני הפעלה יתרה. התנור פועל בשקט, החום מגיע ישירות למקום הרצוי.
הסיבה שגישה זו עובדת גם מתחת לזכוכית היא שאובדן החום הוא קבוע. קרינת האינפרא-אדום עוברת דרך האוויר מבלי לחמם אותו, כך שאין צורך לבזבז אנרגיה על ניסיון לחמם את הזכוכית. במקום זאת, החום מחמם את הרצפה, הרהיטים ואת האנשים עצמם, כך שנוצרת אזור נוחות יציב. אין יותר חילופים בין גלי אוויר חם לתקופות קרות. התוצאה היא חדר שניתן להשתמש בו כל השנה, עם עלויות תפעול נמוכות יותר ותחושה נוחה יותר.
יש כמה דברים שצריך לזכור: תנורי אינפרא-אדום מחממים חפצים ואנשים, ולא את האוויר, כך שניתן להרגיש חם גם כשטמפרטורת האוויר נמוכה. לתוצאה הטובה ביותר, יש לכוון את התנור לאזור הישיבה העיקרי, וכדאי להשתמש במספר תנורים כדי לכסות את כל האזור. חשוב לשמור על מרחק של לפחות 3 רגלים בין התנור לבין חומרים דליקים. רוב המודלים מיועדים לשימוש בתוך הבית; אם צריך להשתמש בתנור בקרבת פתחים, יש לבחור מודל שמתאים לשימוש בסביבות לחות, או להוסיף מכסה עמיד בפני מזג האוויר.