בתהליך החיבור של הזכוכית, החיבור נהרס כאשר החום מגיע באיחור, באופן לא אחיד, או בקצב איטי מדי. במקרה של למינציה באמצעות EVA ו-SGP, על החום לפגוע בחומר הדבק בצורה חזקה ומהירה, לשמור על רמת חום קבועה, ולא לחמם את הזכוכית יותר מדי. תנורי חימום רגילים גורמים לאזורים חמים וקרים, מה שגורם לעיוותים אופטיים – או, במקרים חמורים יותר, להפרדה של שכבות הזכוכית, שניתן לגלות רק לאחר בדיקה.
מה חשוב מבחינה טכנית? יצרנו את הנורה האינפרא-אדומה לחיבור זכוכית על בסיס גופי פליטה של גלים קצרים בתוך מעטפת של קוורץ. הספקטרום של הנורה מותאם כך שהאנרגיה תגיע לשכבות הביניים, ולא לפני השטח של הזכוכית. האנרגיה המרבית מגיעה תוך שניות, ולא דקות. גוף הנורה קומפקטי, מה שמאפשר שילוב קל שלה במכונות. יש לה חיבורים סטנדרטיים שמתאימים למכונות למינציה ולמכונות אוטוקלאב. האנרגיה הנפלטת נשארת יציבה לאורך יותר מ-5,000 שעות, והשינויים ברמת החום נשלטים כך שהפרופיל התרמי נשאר יציב משבוע לשבוע.
בייצור, זה אומר מחזורי עבודה קצרים יותר ושיעור הצלחה גבוה יותר. החום מתפשט באופן אחיד על פני הזכוכית, כך שהחומר הדבק זורם באופן אחיד – אין חימום יתר בקצוות ואין חימום לא מספיק במרכז. ניתן להגיע לחיבור מהיר יותר, צריך פחות אנרגיה לכל סדרת ייצור, ויש פחות פגמים כתוצאה מלחץ תרמי ופגמים אופטיים. הנורה גם קרה מספיק כדי לשמור על הרכיבים הסובבים ועל מערכות הבקרה בטווח טמפרטורה בטוח, מה שמצמצם את זמן העצירה לצורך תחזוקה.
הבעיה עם חימום אינפרא-אדום היא שהחום צריך להגיע בקו ישר. יש צורך שהמחזירים יהיו ממוקמים כראוי, וכל לכלוך על הזכוכית או על חלון הנורה יכול לגרום לפיזור האנרגיה ולהפרעה בפרופיל התרמי. יש להמתין זמן קצר עד שהנורה תגיע לרמת חום יציבה, ויש להתאים את ההספק לצורת החלקים שצריך לחמם – שכבות עבות וזכוכיות גדולות דורשות הספק גבוה יותר. במקרים של שיפוץ, יש לוודא שהמרחקים והמפרטים החשמליים מתאימים למסגרת המכונה ולמערכות הבקרה, לפני ההתקנה.