למה רוב מחממי החדרים בחדרי אמבטיה נהרסים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. ברגע אחד יש אוויר קר מאוד, וברגע הבא – אדים עבים וכבדים. זהו סביבה שפשוט “אוכלת” את הרכיבים האלקטרוניים.
אנחנו לא אוהבים לנחש. אנחנו לא סתם “מקווים” שהמנורה תעמוד בעומס. במקום זאת, אנחנו לוקחים את המחממים שלנו למעבדה ומנסים בכל כוחנו להרוס אותם.
המאבק נגד האדים
רוב המנורות בעלות קרינת אינפרא-אדום נועדו לשימוש באוויר יבש. אך בחדר האמבטיה, הלחות מוצאת כל פתח קטן שיש. היא חודרת דרך החוסמים ופוגעת בחיבור בין האלקטרודות לבין הקוורץ.
כדי למנוע זאת, אנחנו עורכים למחממים שלנו בדיקות קשות של חום ולחות. אנחנו גורמים להם לעבור שינויים תמידיים בטמפרטורה ולחות, כדי לחקות שנים של שימוש בחדר אמבטיה. אם יש אפילו דליפה זעירה בחוסמים, החמצן חודר פנימה, החוטים נהרסים, והמחמם נהיה חסר תועלת. אנחנו מעדיפים שזה יקרה במעבדה שלנו ולא בבית שלכם.
הכל תלוי בפרטים
אנחנו משתמשים בקוורץ באיכות גבוהה ובחומרי חיבור מיוחדים כדי למנוע חדירת מים.
ברוב המקרים, המחממים נהרסים בנקודות החיבור. כשהחומרים מתחממים ומתקררים, הם משתנים בצורתם. אנחנו קוראים לזה “נפיחות”. אם הזכוכית זזה אפילו בשבריר מילימטר, כל המבנה נהרס. הבדיקות שלנו מוודאות שהמחמם לא יינזק כתוצאה מהשינויים התמידיים בטמפרטורה.
הקונפליקט בין חום ליעילות
העניין הוא שכדי לנקות את הערפל במהירות, צריך הרבה אנרגיה בשטח קטן מאוד. זה יוצר חום עצום. זה נהדר לניקוי המראות בשניות, אך אותו חום יכול לגרום לפלסטיקים שמסביב להישבר או לפגוע בחוטים, אם לא נהיה זהירים. לכן אנחנו משקיעים הרבה מאמץ בעיצוב המחממים, כדי שהם יוכלו לעמוד בשינויים התמידיים בטמפרטורה מבלי להישבר.
בסופו של דבר, כשמחמם נהרס בחדר אמבטיה רטוב, זה לא רק בעיה של אי-נוחות או בעיות עם האחריות. זו גם בעיה של בטיחות. אנחנו בונים את המחממים שלנו כך שהם יוכלו לעמוד בתנאי החום הקיצוניים, ולא רק בחום הרגיל.