תיקון אותם אזורים קרים בחפצי זכוכית מורכבים
האם ניסיתם פעם ליישם שכבות ציפוי על חפצי זכוכית בעלי צורות מורכבות – עיקולים חדים, צווארים צרים או זוויות לא סדורות – וגיליתם שיש אזורים שפשוט לא מתחממים? זה מתסכל מאוד. תנורים רגילים פועלים על בסיס תהליך של העברת חום באמצעות אוויר, אך האוויר אינו יעיל במיוחד במקומות צרים. כתוצאה מכך נוצרים “אזורים קרים” שבהם הציפוי לא יכול להתייבש.
זהו המקום בו נכנסות לתמונה מנורות אינפרא-אדום בגלי אורך קצר.
איך זה עובד בפועל
שכחו מחימום האוויר. מנורות אינפרא-אדום פועלות על בסיס קרינה – האנרגיה פוגעת ישירות במשטח הזכוכית. זה דומה יותר לאור השמש על העור, ולא לרוח חמה.
הבעיה היא שאי אפשר פשוט להציב מנורה אחת במקום המתאים ולקוות לטוב. כדי לפתור את בעיית האזורים הקרים, יש צורך במערך של מנורות שיוצרות זוויות שונות. כך החום יכול להגיע לכל פינה של הזכוכית, ולא רק לאזורים שהתנור הרגיל לא יכול לחמם.
הציוד והחסרונות
בדרך כלל אנו משתמשים בצינורות הלוגן בעלי הספק גבוה. למה? כי הם יעילים מאוד. ניתן להגיע לטמפרטורה הרצויה תוך שניות בודדות, מה שחוסך הרבה זמן לעומת תנורים איטיים.
אך יש חשיבות לבחירת המתח הנכון – כדי שהחום לא יפחת עם הזמן. כמו כן, יש לוודא שהחוטים שמחברים את המנורות עמידים לחום. אם לא תוודאו זאת, המנורות עלולות להישחק.
שימוש במנורות ברצפה
היתרון הגדול הוא החיסכון במקום. מכיוון שהחום מופנה למקומות הרצויים, אין צורך בתנור ענקי שתופס חצי מהחלל.
יש עם זאת בעיה אחת: יש צורך בשדה ראייה טוב. מנורות אינפרא-אדום דומות לפנסים – אם המנורה לא יכולה “לראות” את הזכוכית, היא לא יכולה לחמם אותה. אם יש צל על הזכוכית, אותו אזור יישאר קר.
אם תפספסו אפילו אזור קטן, הציפוי לא ייקבע כראוי, והחפץ יישלח לפח האשפה. הכל תלוי במיקום המנורות. אם תבחרו את המיקום הנכון, תקבלו תוצאות מושלמות בכל פעם.