למה אנחנו חושפים את החיממים שלנו לבדיקות קשות
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים עבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, וטמפרטורות שמשתנות במהירות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד. זו סביבה קיצונית.
אנחנו מייצרים את המנורות שלנו לפי התקן IP44. על הנייר, זה אומר שהן מוגנות מפני טיפות מים וחלקיקים קטנים. אבל טבלת המפרטים היא רק דף נייר – היא לא אומרת לנו אם המנורה עדיין תעבוד גם בעוד שלוש שנים.
לכן אנחנו מחשיפים כל מנורה לבדיקות של חשיפה ללחות וחום. בעצם, אנחנו מנסים להרוס אותן לפני שהן מגיעות לבית שלכם.
הסכנה הנסתרת של האדים
הנה העניין עם אדי המים: הם ערמומיים. הם לא נשארים רק על הפני השטח; הם מצליחים לחדור לכל סדק קטן בחוסמים.
אם החוסם נפגם – אפילו בשליש ממילימטר – הלחות יכולה להגיע למגעים החשמליים. זה עלול לגרום לחלודה, חמצון או קצר חשמלי. אנחנו מדמים שנים של לחות וחום בחדר האמבטיה, כדי לגלות האם יש בעיות. זו דרך יפה לומר שהחשמל זורם למקומות שאסור לו להגיע אליהם.
אם המנורה נכשלת בבדיקה הזו, היא חסרת תועלת. כי אם לא נגלה את הבעיה, היא תתקלקל בבית שלכם כבר לאחר שישה חודשים.
האתגר של שמירה על יבשות
למנוע חדירת מים זו המשימה הקלה. המשימה הקשה היא לאפשר למנורה “לנשום”.
כשאנחנו סוגרים את המנורה היטב כדי שהיא תהיה עמידה למים, אנחנו יוצרים בעיה תרמית. אם אנחנו סוגרים אותה יותר מדי, החום לא יכול לצאת, ויש סיכון שהמנורה תימס.
זו מעין מלחמה תמידית. אנחנו מבזבזים הרבה זמן על שינוי החומרים המשמשים לחיסום, כדי שהמנורה תהיה יבשה בפנים, אך עדיין תהיה קרירה מספיק כדי לעבוד שנים רבות.
איך אנחנו יודעים שהמנורה אכן עובדת
אנחנו לא מנחשים – אנחנו מודדים.
אנחנו בודקים את ההתנגדות החשמלית לפני הבדיקה ושוב אחריה. אם הערך יורד, אנחנו יודעים שיש דליפה. אנחנו גם עוקבים אחר הזכוכית והמחזירים של המנורה.
אם חודרת לחות, המחזיר יכול להתחיל להיות מעורפל. כשזה קורה, החום כבר לא יכול להגיע למטה – הוא פשוט נהרס. אנחנו מוודאים שהחום נשאר חזק ועקבי, כדי שחדר האמבטיה שלכם יישאר חם גם לאחר כמה חורפים ארוכים.