כיצד לגרום לדיו ולזכוכית לעבוד יחד בהרמוניה
כאשר מנסים לחמם את הזכוכית מיד לאחר ההדפסה, למעשה מתנהלת כאן מלחמה עם חוקי הפיזיקה. זו איזון עדין מאוד – יש צורך בחום מספיק כדי שהדיו ייצמד לזכוכית, אך אם החום גבוה מדי או החימום מתבצע מהר מדי, הדפסים עלולים להישטף, או שהזכוכית עלולה להישבר כתוצאה מההלם התרמי.
אנו פותרים בעיה זו על ידי שימוש במנורות אינפרא-אדום בעלות גלי אור קצרים, כדי לשלוט ברמת החום.
המאבק להשגת הדפסה ברורה
המטרה היא למצוא את האיזון הנכון – הדיו צריך להיצמד היטב לזכוכית, אך לא להישטף.
הבעיה היא שאור אינפרא-אדום בעל גלי אור קצרים חודר לזכוכית הרבה יותר מהר מאשר חום רגיל. אנו משתמשים במנורות קוורץ בעלות הספק גבוה, כדי להעביר את החום אל תוך החומר. כך החום מחמם את החומר מבלי לפגוע בפני השטח. אך יש להיזהר – אם מגבירים את ההספק מבלי להגדיל את מהירות החימום, הדיו עלול להישרף. זה לא נראה טוב.
הציוד הנדרש
בדרך כלל אנו משתמשים בצינורות הלוגן בעלי מתח גבוה. למה? כי מתח גבוה מאפשר לנו להכניס יותר הספק לחלל קטן יותר, וכך לקבל את רמת החום הדרושה.
אך אי אפשר פשוט לחבר את המנורות ולקוות לטוב. יש צורך במנהלי PID מדויקים. אם המתח משתנה כל הזמן, החימום נהיה לא יציב, וההדפסה לא תהיה איכותית.
לגבי המנורות עצמן, עדיף להשתמש במנורות קוורץ – הן יכולות לעמוד בחום, ולא נפגעות כאשר הדיו משחרר גזים. בנוסף, אנו משתמשים בחיבורים תעשייתיים סטנדרטיים, כך שכאשר יש צורך בתחזוקה, ניתן פשוט להחליף את המנורות ולהמשיך בעבודה.
הקושי
שימוש במנורות אינפרא-אדום בעלות רמת חום גבוהה מאפשר לחמם את הזכוכית במהירות רבה. זה מצוין לעיבוד כמויות גדולות של זכוכית.
אך יש בעיה – כל החום הזה צריך ללכת למקום כלשהו. אם מאווררי הקירור ומערכות הפליטה אינם יעילים מספיק, המקום יהפוך לתנור. בסופו של דבר, המנורות עלולות להתחמם יותר מדי ולהישרף.
כן, יהיה צורך ביותר אנרגיה. אך בתמורה, נקבל הדפסה ברורה וזכוכית חזקה. לדעתי, זו עסקה סבירה.