המאבק בין עיצובים יפים לבין זכוכית חזקה
כשמנסים להדפיס על זכוכית באמצעות שיטת ההדפסה באמצעות דיו, למעשה מתנהל קרב עם חוקי הפיזיקה. יש צורך בחום מספיק כדי להחזיק את הדיו במקומו ולהכין את הזכוכית לתהליך הקירור. אך אם משתמשים ביותר מדי חום – או אם התהליך איטי מדי – הדיו מתחיל להישפך והזכוכית נעשית מעוותת. זו בעיה גדולה.
לכן אנו משתמשים במחממים באמצעות קרינת אינפרא-אדום בגלים קצרים. הם עובדים טוב יותר.
שמירה על קווים חדים
חימום רגיל באמצעות חום סטנדרטי אינו יעיל מספיק עבור זכוכית עבה. החום מגיע קודם כל לפני השטח, מה שיוצר פערי טמפרטורה שעלולים לגרום להטשטוש של העיצובים, עוד לפני שמרכז הזכוכית מתחמם. אנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום בגלים קצרים, מכיוון שהן מצליחות לחדור אל הזכוכית. החום מגיע לחלק הפנימי של הזכוכית מהר יותר. התוצאה? הדיו מתייבש מהר, ואין יותר מצב של חומר במצב חצי-נוזלי שעלול לגרום להטשטוש. כך נוצרים קווים חדים וברורים בכל פעם.
אל תקריבו את החוזק של הזכוכית
המטרה האמיתית היא להביא את הזכוכית לטמפרטורה אחידה לפני שהיא נכנסת לתנור הראשי. אם החימום אינו אחיד, נוצרים נקודות לחץ פנימיות בזכוכית. זה לא אידאלי. אנו משקיעים הרבה זמן בכיול המנורות. אנו רוצים שהחום יהיה אחיד בכל שטח הזכוכית, מהקצה לקצה. אך אי אפשר פשוט להגדיל את ההספק של המנורות. אם משתמשים ביותר מדי חום בשטח קטן, השטח עלול להישרף. כך נוצרת טקסטורה לא רצויה בדיו, שנראית זולה. העניין הוא למצוא את האיזון הנכון בין מיקום המנורות לבין ההספק שלהן.
הקורבנות שצריך לשלם
מנורות אינפרא-אדום בעלות הספק גבוה עובדות מהר, אך הן צורכות הרבה אנרגיה ויוצרות הרבה חום. אם מערכת האוורור שלכם אינה יעילה מספיק, המנורות עלולות להרוס את הרכיבים האלקטרוניים של המכשיר. לכן צריך לעשות בחירה: להשקיע יותר באנרגיה ובקירור, אך בתמורה לקבל תהליך הדפסה מהיר יותר ותוצאות שנראות כמו שצריך.